Monday, November 19, 2007
ברכה למוזיאון החדש בברגן-בלזן
iשרה עצמון (גוטדינר)
רח' הדקלים כפר-סירקין 49935
טל': 03-9328253,פקס:03-9086463
e-mail:atzmonsu@012.net.il
site:www.saraatzmon.com
ברכה לחנוכת המוזיאון החדש
ברגן-בלזן, 28 אוקטובר 2007
לפתיחת המוזיאון החדש בברגן-בלזן, אני מביאה את ברכתה של מדינת ישראל שצמחה למרות ערמות האפר שנערמו כאן משריפת אנשים. כאן שרפו לא רק יהודים. אבל, את העם היהודי רצו להשמיד בכל דרך. ואולי זה מה שמקנה למדינת ישראל משנה כוח ותוקף לשגשג כמו שהיא משגשגת כיום. העצוב הוא שזה התרחש כאן בערש התרבות של העולם, וכל ארצות אירופה השתתפו בהשמדת היהודים בכל מרצם, רק בגלל היותנו יהודים. והעולם עמד מנגד ולא עשה דבר. מאז העם היהודי למד שחייב ללמוד להגן על עצמו, וזאת אכן הוא עושה. כי רוצחים צמאי דם, רק מתחלפים, כשזה מדובר במדינת ישראל, או בעם היהודי.
אני רוצה לברך את היוזמים להקמת המוזיאון, ובמיוחד את מנהל הקרן, שר החינוך מר BERND BUSEMANN, ומנהל אתר ההנצחה מר WILFRIED WIEDEMAN והעוסקים במלאכה הקדושה של ההנצחה במקום הזה, במשך כל ימות השנים ובכלל.
אנחנו, שהיינו כאן בזמן אמת, איבדנו כאן חלקים מגופינו ונשמתנו. כי כל פעם שאני מגיעה לכאן, אני מחפשת את שמחת ילדותי שאבדה לי כאן, כי בעיני רוחי אני ושומעת את תפילות ורוחות האנשים האומללים שלא החזיקו כאן מעמד מרחפים כאן בחלל. בשומעי את תפילותיהם של השלדים הלבנים הערומים זועקים עם פיות פעורים, ואני ילדה קטנה מסתכלת עליהם בפחד, ותקווה שאולי הם יתעוררו לחיים. וזה לא קרה. ובלילות בשמעי את בכיים של שכניי האומללים שראו את יקיריהם מובלים למזבח, פחדי גובר עלי, שמא כולנו שם נמות.
אבל אנחנו שרדנו, ואנחנו כאן,אולי לספר לדור הזה, שיעביר לדורות הבאים, שקורבנות אלה במותם, ציוו לנו את החיים, וזעקו את זעקת העם היהודי.
אני שרה עצמון מישראל ילידת הונגריה, בגיל 11 הייתי כלואה כאן, בברגן-בלזן כחצי שנה עם עוד 12 בני משפחה. היום, יש לי ולאורי בעלי, יליד ארץ ישראל.
שישה ילדים, ו-22 נכדים בלי עין הרע. קרוב ל-20 שנה אני מציירת מפסלת, מציגה ומרצה את זיכרונותיי, לפני אלפי בני נוער בישראל ובעולם. אני מנסה לתאר את מסלול התופת שעברתי גם כאן עם בני משפחתי. ותודה לאל זה לא צלח בעיני הצוררים.
כן, המשיח היגיע עבור משפחת גוטדינר פעמיים. לראשונה הנס קרה: שמתוך רעידת האדמה, ולבה רותחת, ששורפת ומרסקת קהילות שלמות, משפחות שלמות נעלמות מעל פני כדור הארץ בלי להשאיר זכר ופליט. ואנחנו משפחת גוטדינר, למרות, מסלולי המוות והייסורים, קרה לנו "נס", ולמרות ש- 60 בני משפחה נרצחו ונשרפו בדרכים שונות, כמעט שבט שלם שרד, ואודים אלה כבר השתתפו בהקמת המדינה החדשה.
מתוך שישה עשר אחים גוטדינר שרדנו שלושה עשר. כיום אמנם, חיים רק שמונה אחים. כולם בארץ למעט אח אחד, ומספר אחיינים. מספר הצאצאים הכפיל עצמו פי 12.
לפני כ- 4 חודשים התאספנו אנחנו הניצולים, בנינו נכדינו ונינינו לציון 62 שנה להגיענו לארץ ישראל, 90 יום לאחר השחרור ממחנות המוות. לארץ המובטחת שעוד לא קראו לה מדינת ישראל.
בכנס השתתפנו 150 בני משפחת גוטדינר מתוך 200 בני משפחה שנולדו לאחר הגיהינום.
לכן, שמזכירים 6 מיליון יהודים שנרצחו, צריך לזכור שהם היו צריכים להיות כיום יותר מ-60 מיליון. תארו לכם כמה ידיים ורגליים שרופות צריך לספור, כדי להגיע למספר של 60 מיליון.
כילדה בת 12 שהגעתי לארץ ישראל, הייתי כה מרוגשת ומאושרת, שרציתי כל הזמן לרוץ, ולצרוח אני חיה, ואני ילדה יהודיה חופשית. מיד למדנו עברית, ולהתגונן עם מקלות בקרב פנים אל פנים. אמנם, לא הספקנו לחבוש את ספסלי המדרשות והאוניברסיטאות , כי היינו מאד עסוקים בגאולת הארץ החדשה הישנה, ולקבל בחזרה את נשמת החיים שכמעט אבד לנו.
אבל את שיעורי המולדת למדנו, במולדת הישנה החדשה שלא נתנה לנו על מגש של כסף.
את שיעורי התנ"ך למדנו תוך כדי קרבות. ובין המלחמות בשעות הרגיעה, בנינו חרשנו וזרענו, הולדנו ילדים, ניסינו ללמדם את ערכי החיים בכבוד הדדי.
רוב האחים שעדיין שמסוגלים עדיין עוסקים בהנצחה כל ימות השנה, במחנות צה"ל, בתי ספר וכו'..
חובת ההסברה היא מקודשת, חייבים להסביר לנוער היום, שהם האחרונים שפוגשים עדיין ניצולים, והם התקווה שלנו, שיעבירו את המסר לדורות הבאים, כי הם אלה, שפגשו עוד ניצולים. כי, אנחנו הם העדות החיה האחרונה, שזוכר את הזוועות שביצעו אנשים עם שנאה תהומית בעיניהם ובנפשם, לאנשים שנראו בדיוק כמוהם, רק מתוך שנאה וקנאה שינקו עם חלב אם, ושטפחו ושטפו את מוחם במשך שנים רבות.
לא, אנחנו לא שונאים ולא מלמדים את ילדינו לשנוא, כי ראינו והפנמנו לאן הובילה השנאה.
לפי הלוח שנה העברי, לפני כחודש התחילה שנה חדשה. רוצה אני לברך את כל הקהל הקדוש הזה, בשנת שלום בריאות ויצירה .
שלום ולהתראות בישראל.
Greetings for the opening of the new museum Bergen-Belzen
Greetings for the opening of the new museum
Bergen-Belzen, 28 October 2007
To the opening of the new museum in Bergen-Belzen I bring greetings from the State of Israel.
The State of Israel developed in spite of the piles of ashes that piled up here, from burning bodies. Yes, not only Jews were burnt here but the Jewish Nation was marked to be destroyed by all means. Maybe this is what provides the State of Israel secondary value and validity to flourish as she flourishes nowadays.
The sad thing is that what happened here, happened in the cradle of world culture. Most European countries participated in the annihilation of the Jews with all forcefulness, only on account of Jews being Jews, and the world stood at a distance and did not do a thing.
Since then, the Jewish nation learned that it must defend itself, and we indeed do, as blood thirsty murderers only alternate when relating to the state of
I want to congratulate the initiators and establishers of the museum, and in particular the Minister of Education, Mr. Bernd Busemann, the Fund Manager, Mr. Wilfried Weidman, as well as all the people that have engaged in the holy work of perpetuation here in this place over the years.
We, who were here in real time, lost parts of our bodies and soul.
Every time that I arrive, I search for that childish happiness of mine that was lost here.
In my mind I hear the prayers and souls of the poor people that could not hold on still hovering around in this space. In hearing the prayers of these white naked skeletons screaming with open mouths, I am once again that little girl watching in fear, hoping that maybe they will come back to life. But this does not happen. At night time, just as I heard my opposed neighbors weeping after seeing their dear ones lead to the altar, my fears prevail that we will all die then and there.
But we survived, and maybe we are here to tell this generation, who will pass it on to the next generations, that these victims, in their death, ordered us life and screamed the outcry of the Jewish Nation.
I, Sara Atzmon from
Yes, the Messiah came for the Gottdiener family twice. The first miracle happened from within the earthquake and boiling lava that burnt and mangled entire communities. Whole families disappeared without leaving a memory or refugee. And we, the Gottdiner family, in spite of the death paths and agonies, had a "miracle ". Despite the sixty family members that were murdered and burned in various ways, almost a complete tribe had survived.
Out of sixteen Gottdiner siblings - thirteen survived, even though only eight are alive still today. All of them are living in
Some four months ago, we, the survivors, gathered with our children, grandchildren and great-grandchildren to mark sixty-two years to our arrival in the country of
As a twelve year old girl arriving in
Lessons of the homeland we learned in the new-old country that was not given to us on a silver tray. Bible lessons were given during battles and between wars or quieter times. We built, ploughed, seeded, gave birth to children and tried to teach them the values of life in mutual respect.
Most of my brothers that are still capable, deal in perpetuation throughout the year by visiting campuses, schools, army bases, etc.
The duty of explaining is sacred. We must explain to today's youth that they are the last to meet living survivors, that they are our hope that the message to the next generations will be passed on because they are the ones that met survivors. We are the remaining living evidence, remember the atrocities that were done by humans with abysmal hatred in their mind and in their soul. The atrocities were done to people that looked exactly like them out of hatred and jealousy that was fed to them from childhood and brain washed them over the years.
No, we do not hate and we do not teach our children to hate. We saw and learned what hatred leads to.
According to the Hebrew calendar, about a month ago the Jewish New Year began.
I would like to greet all this holy audience with a year of peace, health and creation.
Shalom and Sehen Sie Sie spatter in